עננים אפורים של רגשות אשמה

יש ימים כאלה, כמו היום, הבוקר התחיל נפלא כמו בכל בוקר אני קמה שמחה, העננים האפורים האלה מגיעים במשך היום – גם בימים שטופים משמש וגם כמו היום כשהגשם לא מפסיק לרדת.
הבוקר התחיל בשמחה, מארגנת את הילדים לגן, הגדולה מתארגנת בעצמה.
היום ממהרים במיוחד – יש הצגה מהגן
והנה ענן אחד כבר מגיח – הגננת שאלה שבוע שעבר מי יכול להיות הורה מלווה – אני שיש לי התחייבויות קודמות הססתי וכבר נתפסו שלושת המקומות – מרגישה אשמה, איזה התחייבויות קודמות הרי הם ההתחייבות שנתתי ביני לבין עצמי עוד כשהם גדלו בתוך ביטני – התחייבתי להיות שם עבורם תמיד.
ה״ תמיד״ הזה בעייתי ולרוב אני לא מצליחה להיות שם ״ תמיד״ והנה על הבוקר ענן אחד אפרורי שט לו מעל הלב שלי.
הגננת ביקשה שהילדים יאכלו ארוחת בוקר בבית ויגיעו עד שמונה ורבע לגן
קמתי הבוקר מוקדם במיוחד.
ארוחת בוקר שוקו ולחמניות.
את השוקו לא רצו לאכול ומהלחמניות כירסמו את הקצה.
בחוץ חשוך וגשם חזק.
הארונות כבר מסודרים לקיץ
אין לי מושג לאן ואיפה נדחפו המעילים והופ עוד ענן של רגשי אשמה מעלי.
במהירות מוצאת שתי אפודות
הם כבר קטנות אבל אין ברירה
ממהרים
ויוצאים החוצה.
הגשם חזק
והם צפונים במטריות הקטנות שבקושי מכסות להם את הגוף
וקר
המון שלוליות
מכוניות צופרות
רוח
אני בקושי מצליחה להחזיק את המטריה עם הסנטר שלי, נותנת להם ידיים.
והדרך לגן ארוכה
ויש כביש שכולו מוצף במים
מכוניות צופרות ואני מושכת אותם קדימה הגשם חזק המטריה שלי עוד רגע ועפה
והופ שניהם עם הרגליים בתוך שלולית ענקית ( והענן האפור צועק – יכולת לעצור את התנועה ולהרים אותם על הידיים שיחכו המכוניות אבל את לא חשבת ועכשיו הם רטובים מכף רגל ועד הראש)
מגיעים לגן והם רטובים- הנעליים, גרביים, מכנסיים
הגננת נותנת לי גרביים להחליף להם
אבל הנעליים רטובות
והראש לא עובד ( הייתי יכולה ללכת הביתה ולהביא נעליים יבשות וגם בגדים להחלפה ) ושוב ענן אפור גדול מעל הלב שלי.
אבל אני בגן מחליפה לזה גרביים ולשני מכנסיים
והם רטובים, קטנים והלב שלי כבר כולו מלא בענני אשמה אפורים
והגדולה מתקשרת כשאני בתוך הגן נלחמת עם הבגדים להחלפה שקיבלתי מהגננת ומספרת ששכחה את המפתח לארונית הספרים, יכולתי ללכת הביתה ולהביא לה אבל בחרתי להגיד לה שלא נורא תכתוב על דפים ונשלים אחהצ
ושוב ענק גדול במיוחד של אשמה כבדה הרי יכולתי ללכת ולהביא לה, אמא שלי גם כיום כשאני בת 40 תמיד תעצור הכל ותביא לי את המפתח
היא תשלח לי אותו אפילו במונית.
נפרדת מהתאומים ורצה להתחייבויות שלי
עננים רבים אפורים מעל הלב שלי צועקים לי אשמה
אני צפונה בתוך האוטובוס מתכסה במשקפי שמש שחורות שבדכ מגינות עלי מהשמש הקופחת עכשיו הם מסתירות את האשמה שצורחת.
*אימוש שאלת אותי אם הם הגיעו יבשים לגן כתבתי לך שכן – זה לא ששיקרתי פשוט לא רציתי להדאיג אותך ובעיקר לשכנע את עצמי שכל הבוקר הזה לא קרה.
 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s