ברכה מאמא וכמה רעיונות לשדרוג ארוחת הבוקר

חזרנו לשגרה סוף כל סוף והיא הגיעה בידיוק כשהתרגלנו ללכת לישון מאוחר לקום מאוחר להמרח בבוקר עם שלושה ילדים לאכול ארוחת בוקר בצהריים לעשות כלום.
התרגלתי לבלגן לצעקות לשעמום שלהם בילינו הרבה בים ראינו את כל הסרטים המון שעות בגינה.
היינו בכל האטרקציות היקרות יותר והיקרות פחות ואני צריכה עכשיו להכין את עצמי ואותם בחזרה לשגרה. מה שהכי מלחיץ אותי כרגע זה ההתארגנות עם האוכל להתחיל להכין להם צהריים יום קודם כי סבתא מוציאה אותם מהגן ולהקל עליה עד שאני חוזרת מהעבודה.
אז לעוד הורים עסוקים כמוני ליקטתי כמה פתרונות יצירתיים ומהנים אפשר להכין ביחד עם הילדים ערב לפני ואפשר גם להפתיע אותם.
לארוחות בוקר לפני שהולכים לגן ולביהס – הקטנים לרוב מסתפקים בשוקו של תנובה
הגדולה מעדיפה מעדנים
לחרוצים שקמים מוקדם – אפשר ממש להכין ארוחה מושקעת עם כל אבות המזון והצבעים.
אצלנו יש הזנה בגן אז ארוחה אחת יורדת ממני.
הגדולה בכיתה ה והיא אוהבת כריכים עם חמאה וגבינה.
בארוחת הערב תוך כדי הכנת הפתיתים /פסטה, שניצל /עוף/ קציצות למחר אני פורסת להם סוגים שונים של מעדנים גבינות לחמים ולחמניות והם בוחרים מה לעכשיו ומה למחר, כך שהרווחתי גם ארוחת ערב וגם מלחמה אחת פחות בבוקר.
אור בלוג שולחן
כשנותנים לילדים אפשרות בחירה מתוך כמה אפשרויות הם מגלים אחראיות וחווים סוג של שליטה וככה הרווחנו מלחמה אחת פחות.
אפשר להשתמש בקופסה של הגבינה או היוגורטים ולהכין ממנה קופסת אוכל לירקות חתוכים
אור בלוג 2 תנובה
אפשר לקשט ולהדביק מדבקות ולהפוך אותה לאישית.
אור בלוג יצירה
 הרווחתי גם זמן איכות וגם כמה דקות של יצירה
אור בלוג 1 תנובה
האחים הקטנים הכינו ברכה מושקעת הפתעה לאחותם הגדולה

ולסיום ברכה לילדים האהובים שלי שחר ואופק שעולים לגן חובה  ושי לי הגדולה שלי בכיתה ה.

אור בלוג תנובה
מודעות פרסומת
קישור

להתנדב עם הילדים ולעשות טוב לבעלי החיים גם לאלה שזכו לבית

החופש הגדול הוא אכן גדול ארוך חם ומתיש. מיצינו את הקייטנות היקרות ונעזרנו עד כלות בסבא סבתא ודודות. בין לבין ביקרנו בכל האטרקציות האפשרויות הוצאנו כספים מרובים ונשארנו מרוקנים.

ואז ההברקה הזו הגיעה אלינו וידעתי שיצא מזה רק טוב. צער בעלי חיים ברמת גן נמצא בכתובת חפץ חיים 4 תל אביב. הגענו לשם להתנדב -התאומים, הגדולה ואני ביום שני בתחילת אוגוסט. קיבל אותנו בחור סבלני בשם הרצל סיפר על המקום ועל החברים שחיים שם ומחכים לבית החלומות הקבוע שלהם. בפעם הראשונה קיבלנו את רוברט, כלבלב קטן ונמרץ לסיבוב בשכונה, (בשבת באותו שבוע כבר קיבלנו הודעה שרוברט אומץ למשפחה אהובה- איזו שמחה!)

אור בלוג רוברט

אחר כך ליטפנו את החתולים בחתוליה הכרנו את השמות שלהם ויצאנו מלאים בתחושות ברגשות ובעיקר באהבה.

שבוע אחרי בידיוק באותו היום קיבלנו את באז כלב גדול רך עם לב ענק שרק מתרפק וצמא לאהבה יצאנו איתו לסיבוב היה לנו קשה להיפרד ממנו כלב מושלם למשפחה שתיהיה מאושרת לזכות בו.

אור בלוג באז

 לולא חמודי ותותי (החתול והכלבה שלנו) באז כבר היה ממזמן מתווסף למשפחה שלנו.

אין לי בכלל ספק שהביקורים השבועיים האלה מעניקים לילדים שלי גם פעילות גופנית וגם חוויה רגשית. הם מחכים ליום שני והאמת שגם אני. ובינתיים בזמן שאנחנו בחוץ אנחנו מציצים בעזרת המכשיר החכם של בזק על החיות שלנו בבית. מצחיק לגלות שיש להם חיים גם כשאנחנו מחוץ לבית וכבר תפסנו אותם במצבים מצחיקים.

אור בלוג 2
צולם במצלמה החכמה של בזק

המכשיר נרכש כדי שאוכל לתצפת על הילדים ועל הגדולה שנשארת לבד בבית אבל אני מגלה התמכרות חדשה בצפייה על תותי חמודי וכמה שהם מצחיקים כשאנחנו לא בבית בעזרת המכשיר אנחנו דואגים גם לטמפ קבועה בבית ואם שכחנו לכבות האור אנחנו מבקשים מתותי הכלבה לסגור את האור סתאאאאם יש אפשרות לשלוח הוראה למכשיר החכם לכבות את האור ולשלוט בתאורה.

אור בלוג 1
הבית החכם של בזק מאפשר לשלוט בטמפ' ובתאורה

יש כל כך הרבה כלבים עם לב ענק שישמחו לזכות במשפחה אוהבת אז אם אתם רוצים לפתוח את הלב בחזרה לכו לעמותה הקרובה אליכם ופתחו את ביתכם לייצור פרוותי שרק ייתן לכם הרבה יותר.

מאמצים בפארק

כל הפרטים על צער בעלי חיים רמת גן שעות אימוץ והתנדבות

כל הפרטים על הבית החכם של בזק



גני חיות ללא בעלי חיים אמיתיים -אפשרי בהחלט

היינו בתערוכת הדינוזאורים.
שלושה ילדים בגילאי 10 וחצי ו כמעט 5 וזוג הורים.
הגענו בשעות אחה"צ ונשארנו עד הסגירה בתשע בערב.
נהננו מאוד.משפחה דינו

ובהחלט אפשר להציג בעלי חיים מבלי שיהיו בהם באמת חיים ועדיין החוויה תיהיה מוחשית וחיה לגמרי.
אני מאמינה שבקרוב מאוד ככה יראו ויתנהלו גני החיות ובעלי החיים יהיו סוף סוף חופשיים ולא מאחורי כלובים.
אז נכון שההוצאה הראשונית עצומה להכין בעלי חיים מסיליקון פלסטיק פרווה מלאכותית וחשמל זה עולה המון אבל האחזקה נמוכה הם לא צורכים אוכל ואחריהם לא צריך לנקות ויש להם חיישני תנועה ובזמן שאין מבקרים הם גם לא משמיעים קולות ולא זזים וחוסכים בחשמל.
החוויה שעברנו בתערוכת הדינוזאורים היתה עוצמתית מאוד שאגנו ביחד עם הדינוזאורים שנראו אמיתיים נבהלנו והתרגשנו כשהזיזו גפיים.
יכולנו לגעת בהם לטפס עליהם.

דינו שי לי
הגדולים הקריאו לקטנים על כל דינוזאור.
במקום לרכב על סוס פוני עייף רעב וצמא רכבנו על דינוזאור חשמלי וזה אפילו כלול במחיר בכרטיס.

דינו סוס פוני

ואם ממש דגדג לנו להוציא 10 שח יכולנו לעשות את זה במתקן חשמלי לונאפרקי עם דינוזאורים כמובן.

דינו לונה פארק
ואם היינו רעבים אז קיבלנו צי'טוס (גם זה כלול במחיר )וצי'טוס קיבלו עמדת חשיפה גדולה.

דינו ציטוס
והיה שם חול נקי שהקטנים בילו שם שעה וחיפשו עצמות, הגדולים שתו קפה.
ורחבה עם פופים ענקיים של מילגה שכנראה (השערה שלי בלבד) התקבלו לתערוכה תמורת חשיפה בלבד. – הילדים קפצו השתוללו ונחו על הפופים דקות ארוכות.

דינו מילגה
המסלול ארוך ומרתק מהנה ומלמד. בסוף המסלול יש סרט תלת מימד שגם הקטנים ישבו מרותקים.
ואיך אני יודעת שהיתה כאן חוויה משמעותית גם מבלי לסגור בתוך כלוב בעלי חיים אמיתיים חיים נושמים ומרגישים כי כולנו יצאנו מלאים בתחושות רגשות חוויות ובידע חדש.
לפני השינה אחד התאומים נזכר שהוא לא הספיק לשמוע את הקול של אחד הדינוזאורים ועד שלא הבטחתי שנלך לשם שוב בקרוב הוא לא נרגע ולא הסכים ללכת לישון.
והאמת אומנם היינו שם 3 שעות גם לי בעצמי יש חשק לעוד
אז מי האמיץ שהולך להביא אלינו גן חיות עם חיות מסיליקון פלסטיק וחשמל שינועו וישמיעו קולות ממש כמו החיים באמת. שיהיה אפשר לגעת בהם מקרוב ללמוד עליהם מבלי לכלוא את האמיתיים בכלובים ושהחוויה תיהיה מוחשית ואמיתית בידיוק כמו שחווינו בתערוכת הדינוזאורים.

דינו תמונה ראשית

כשהחבר הכי טוב שלך הוא משאף וינטולין

מבוסס על סיפור אמיתי.

נולדתי לאמא לחוצה. כשנולדתי, אמרו לה לנשום והיא עצרה את הנשימה. החזיקה חזק את כל הכאב החזיקה חזק יחד עם הפחד. אני יצאתי לאויר העולם  בלי נשימה.

אין הורה שהלב שלו לא נפתח בהתרגשות לשמע הבכי הראשון שמבטא את הנשימה הראשונה.

אז לי לא היה כזה, לא בכי ראשון ולא בכי בכלל וגם לא נשימה. נלקחתי במהירות לטיפול נמרץ ילודים. מחובר למכשירים מונשם, מורדם עוד לפני שהתעוררתי. ואמא שלי נושמת בשביל שנינו.זה רק היא ואני.

אני הנס הפרטי שלה "קילו של מתיקות". הגעתי לעולם מוקדם מידי עם ריאות לא בשילות. טיפולים, ניתוחים, תפילות- אני הנס של אמא שלי. מאז כבר למדתי לנשום בכוחות עצמי ואני כבר ממזמן לא שוקל קילו. אבל עדיין אומרים שאני מתוק. אני בן 6 ואהיה גם בן 20 ואפילו  30, ומתכנן לחיות לפחות עד 120.

המשאף נהיה מהר מאוד חבר קרוב. האויר שנושמים, אצלי הוא לא ממש יורד חלק בריאות לפעמים הוא נתקע ובעיקר מתקשה לצאת. לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה או הראשונה שיצאתי לטיול ככה סתם בספונטניות במלוא חמצן בריאות. פעולה שכזו מצריכה ממני תכנון ואספקה מכובדת של תרופות ומשאפים שיעזרו לריאות החלשות שלי לכבוש עוד נשימות. פעולה טריוויאלית עבור רוב האנשים דורשת ממני אנרגיה מודעות והתמודדות עם קושי גדול.

הידעת?– זיהום אויר2

האויר שאנחנו נושמים מורכב מגזים שונים. ובדחיסויות שונות במקומות שונים אנשים כמוני עם רגישות גבוהה נושמים אחרת יש אויר שונה במקום סגור ויש אויר אחר במקום פתוח לא שמתם לב אה? האויר במקומות גבוהים אחר ממקומות נמוכים והוא שונה לגמרי בעיר לעומת הכפר או הקיבוץ. הנשימה שעכשיו לקחת אצלי זה לא כזה פשוט האויר נכנס בקושי ולצאת קשה לו עוד יותר.

במקומות עם זיהום אויר אני בכלל לא חולם לבקר. כלומר אני חולם אבל לא מעיז לבקר.המשאף שלי הוא החבר הכי טוב שלי. מלבד סוניה שבאה לנקות פעמיים בחודש ושומרת עלי מכל קרדיות האבק. בפנים, אנחנו מנקים את האויר באמצעות טכנולוגיה חדישה, אפשר לקרוא עליה כאן  smart-air.co.il יש פתרונות ויש המון תמיכה מהסביבה.

ואני עדיין הנס של אמא שלי ולמרות שפעולת הנשימה לא פשוטה לי אני מוצא בחיים המון חיים.

מוקדש  באהבה לש' ולאמא הגיבורה שלו.


3 צעדים פשוטים כדי שתחזרו להיות מי שהייתם פעם

הטקסט הזה מיועד להורים/ אנשים שחצו את גיל השלושים.

למי שזוכר איך פעם הוא היה, למי שמתגעגע למה שהיה ובעיקר למי שמתקשה היום לקבל את מה שהוא רואה במראה ומרגיש בלב.

 1.הצעד הראשון כדי לחזור למה שהיה פעם לפני עשר שנים עשרים שלושים ארבעים שנה זה לבלוע כדור פלא כזה שמחזיר אחורה בזמן.

 2. לא להקיא את הכדור גם אם הטעם שלו בלתי נסבל.

 3. הצעד השלישי והכי חשוב והכרחי ביותר כדי לצלוח את המשימה הזו  ולחזור למה שהייתם אי שם מזמן לפני עשרות שנים זה להמשיך לקרוא כאן.

אז אני לא הצלחתי לבלוע את הכדור הזה הוא היה מר ונתקע לי בגרון וכשירקתי אותו בידיוק באותו הרגע ההבנה הזו נחתה עלי.

אני בת 42 נשואה, אמא לשלושה ילדים , עם כמה עשרות קילו עודפים , עייפה רוב היום, כשאני מסתכלת במראה אני לפעמים נבהלת מי זו הדודה הזו 

אני

הרי בלב שלי, במחשבה שלי אני עדיין הצעירה הלוהטת בת העשרים או אפילו שלושים שהייתי בלי טיפת גרם מיותר ועם ככ הרבה מרץ שמחה ולהט לטרוף את מה שהחיים נותנים לי.

מה קרה בעשור האחרון שכשאני מסתכלת במראה אני לא מזהה את עצמי התחתנתי נולדו לי הילדים שלי הגשמתי את החלום אז מה קרה לגוף שלי שככ הזנחתי מה קרה לנשמה שלי שהפסקתי להאכיל אותה ביצירה וחדווה?

אין יום שלא עובר בתוכי געגוע למה שהייתי

ואז זה נפל עלי

ההבנה הזו שגם אם אצום או אתחיל בכושר ואשלב תזונה מאוזנת ואחזור לצייר וליצור גם אז אני לא אחזור למה שהייתי. אין שום סיכוי בעולם ( לפחות לא כזה כרגע ) שאחזור להיות בת 20, 30 אפילו לא בת 41. מה שהיה היה.

אני במקום שונה עכשיו, אני בת 42 נשואה ויש לי שלושה ילדים.

ברגע שהבנתי שאני לא יכולה לחזור למה שהייתי עלה בי גל עצום של כאב. פעם ראשונה שהרגשתי אבלות על מי שהייתי פעם, שלא תחזור עוד ואז הסתכלתי במראה ואמרתי לה שהגיע הזמן שאכיר אותה מי היא, מה היא אוהבת לעשות, להיות מה היא אוהבת לאכול ולנסות להבין למה היא אוכלת כשהיא לחוצה, עייפה, כועסת ומתוסכלת.

להקשיב יחד איתה, איתי למה שעובר עליה, עלי . לקבל את הקמטוטים ואת השומנים הצלוליטיס, את הגוף שהשתנה ואת הנשמה שעדיין כמה להרגיש, לחיות.

 במסגרת המסע בזמן לכאן, להווה, למה שיש עכשיו כתבתי לעצמי כמה דברים שהם בגדר חובה-

 1. בדיקות דם (הגיע הזמן לגלות מה זורם שם בתוך הגוף ואם בכל עדיין נשאר מאוזן ).

 2 . לזכור לנשום.

3.ems– כולם ברשת כבר שם , הגיע הזמן לבדוק אם זה גם בשבילי – לעשות כושר מבלי להתאמץ ובלי לבזבז זמן ובזמן קצר לחטב את מה שהיה מחוטב.זה נשמע מושלם עבורי, הבנתי שזו עכשיו תצורת הכושר הכי יעילה עם התוצאות הכי טובות ולאורך זמן. וזה גם בטיחותי ובפיקוח והשיעור אינטימי, מושלם כבר אמרתי?

 4.לחייך והרבה( ולטפל בשיניים שהזנחתי )

 5. לחבק כמה שיותר את האנשים הקרובים אלי במלוא מובן המילה.

6.להעביר את ההבנה הזו הלאה

אני של פעם
כאן אני בת 6 

 

 

 

 

 

מה קרה לפיונה? ואיך היא הגיעה למצב המזעזע הזה?

מי לא מכיר את סיפור האגדה (ואולי זה הגדה כי ממש בא לי להגיד את זה לביתי ולבני )של "שרק" ו"פיונה"?

הנסיכה פיונה היא ביתם של המלכה ליליאן והמלך הארולד, שבעקבות קללה שהוטלה עליה בצעירותה (ביום פיונה חולמת.pngנסיכה יפהפיה  ובלילה היא נהפכת למפלצת עוגית מפחידה), היא נשלחה למגדל גבוה שמוגן ע"י דרקון, עפ"י סיפור האגדה – רק נשיקה מנסיך אמיץ ויפה תואר תוכל להסיר את הקללה האיומה.

למרבה הפתעתה של פיונה האביר שמגיע להציל אותה הוא שרק עם חברו הטוב החמור.שרק נשלח להביא את פיונה הנסיכה לעבר הטירה של לורד פאקוורד כדי שהיא תוכל להתחתן איתו ואמא ואבא יהיו שמחים, פיונה מגלה רגשות כלפי העוג השרקי (כמובן שהמסע לא היה חלק ושרק כמו כל גבר עוגי חסר בטחון נפגע ונעלב מהנסיכה היפה ומערכת היחסים שלהם מסתבכת ומסתעפת, עד לרגע השיא בחתונתה של פיונה עם הלורד שרק מתפרץ לטקס ומגלה לפיונה על רגשותיו כלפיה).בסוף החלק הראשון של הסיפור פיונה מנשקת את שרק בידיוק בזמן שאפשר להסיר את הקללה והיא מצפה להפוך לנסיכה יפה ואולי להפוך גם את שרק לנסיך יפה תואר שעליו כל הזמן חלמה ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה,

למרבה ההפתעה פיונה נהפכת לעוג גם ביום וגם בלילה, שרק נשאר שרק  והיא ושרק מתחתנים נולדים להם 3 ילדים ויש עוד 4 פרקים חדשים.

שרק וילדים

אז מה קרה לך פיונה? איפה הנסיכה דקת המשקל ויפת התואר שהיית? איפה השמחה שלך, הרכות והחן?פיונה איפה את

במקומם הופיעו אי אילו קילוגרמים, המון עייפות, מעורבב עם תסכול, ועליהם עננים אפורים של רגשות אשמה…. אז מה זהו זה הקללה הוסרה התחתנת סוף כל סוף (כן, אמא ואבא לחצו) והנסיכה שהיית נעלמה לה?

את בעצמך כבר לא זוכרת מי היא היתה שלא נדבר על איך שאת היום,

מה קרה לי

אוי פיונה, ילד תלוי לך על הכתף כולו זב חותם, השמלה שהיית מפזזת איתה ברחבות הריקודים מול נסיכים אביריים נהפכה למטלית אבק.

אוי פיונה פיונה כואב הלב לראות אותך כך, הכיסא שעליו את מרבה לשבת כי הרגליים כל כך כבדות עוד רגע ונשבר ממשקלך הרב, אוי פיונה פיונה מתי עשית משהו לעצמך בלי ה"עצמים " הקטנים שמסביבך, מתי אכלת ארוחה שלמה ולא שאריות מהפח, אוי פיונה פיונה מה קרה לך? איך הגעת למצב המזעזע הזה?

אההה חיית את החלום של מישהי אחרת אז איפה החלומות שלך? איפה קברת אותם, אין בור שהוא עמוק בשבילך, זוכרת? אין מגדל שהוא גבוה עבורך, לכל מקום הגעת אז בצעירותך, ועכשיו את סוחבת אחרייך ילדים עוגים קטנים ורכים זבי חוטם ובעל עוג שלא מכיר חיים אחרים והאשמה אוי האשמה היא כבדה, פיונה, קומי עכשיו ישרי את השמלה, נגבי את הדמעות, שימי לך מוסיקה ותרקדי כמו שבחיים לא רקדת, תני לצלילים לנקות לך את התאים ולהגיע לדם שזורם בעורקייך העוגים, את עוגית עבת בשר אבל את יודעת שבפנים את נסיכה אמיתית, תמיד היית ותמיד תישארי כזו,

פיונה מקבלת עצמה

את עכשיו יכולה לקבל את העוג שאת ללמוד להכיר אותה, לאהוב אותה ולהנות מהתפלשות בבוץ, יחד עם השרק שראית לו בעיניים את כל החלומות שלך.

שרק בבוץ

את יכולה להשקיע בנסיכה שבפנים לתת לה מקום, רכות ואהבה ולעזור לה לצאת מתוך העוגית שאת עכשיו, לא בטוח שהיא תחזור להיות בידיוק כמו שהיית פעם, לא בטוח שאת רוצה לחזור לפעם, לימים הבודדים שלך במגדל, זוכרת? הכרית שספגה את הדמעות שלך והבדידות הזו, אוי הבדידות והחלומות על הנסיך ויורשי העצר ועל החיים שאחרי, אז עכשיו את חיה את החיים שאחרי בדמות עוגית דשנה אבל את לא חייבת לכבות את אותם החלומות, הרגשות והכמיהות שהיו בתוכך, פיונה תדליקי את האור את כבר לא צריכה להתחבא כשהשמש שוקעת, הסוד שלך הפציע גם באור.

שרק ופיונה סוף

*התמונות נלקחו מתוך הסרט "שרק" הוא סרט אנימציה ממוחשבת הומוריסטי משנת 2001 שבוים על ידי הבמאי הניו זילנדי אנדרו אדמסון, והופק על ידי חברת אולפני ההנפשה של דרימוורקס  והתוכן על הסרט מתוך ויקיפדיה ומהזכרון שלי. ממליצה על סדרת הסרטים בחום.

סיים את תפקידו

זה הזוי, עצוב ובעיקר מפחיד- כל הסיפור הזה סביב מכשיר הטלפון שאני עוברת בימים האחרונים- העוצמות, התחושות, החרדה הקיומית, חוסר האונים
ניהיתי חולה פיזית, אבל ממש חולה , אני לא זוכרת מתי הרגשתי ככה.
 
זה התחיל מהסוללה שהצליחה להחזיק  פחות משעתיים, אבל הסתדרתי, דאגתי תמיד לחיבור חשמל קרוב והמטען היה צמוד אלי לכל מקום.
גיליתי והכרתי שקעים בכל מקום במרחב הציבורי, בקניונים , בתי קפה ואפילו לא התביישתי להכנס לחנות אחת ולבקש להתחבר לחשמל ולהטען לכמה דקות ארוכות. גיליתי שקעים בכל מיני מקומות ציבוריים ואיכשהו הסתדרתי ויש לי גם מטען ניד סולארי למקרי חירום (פחות מסתדרת איתו).
 
ואז זה קרה – נפל לי המכשיר והמסך נשבר.
הלכתי איתו כמה ימים, הוא היה צריך עוד נפילה אחת קטנה כדי שיגיע לקריסה מוחלטת וזה קרה – שעה לפני שאני צריכה להוציא את הילדים מהגן – ממש מזל
 
רצתי לחנות התיקונים מתחת לבית – בחצי שעה החליפו לי מסך משובח עם מגן זכוכית וסוללה חדשה.
 
מיהרתי לגן שמחה וטובת לב אך אויה כבר אז התחילו צרות, ניתוקים, שיבושים ועוד הפרעות, למחרת חולה עם חום כאבים בגרון וחולשה כללית התייצבתי בחנות – ניסו לשדרג לי תוכנה אמרו אולי יעזור.
גורנישט ונישט הטלפון קרס. ואני יחד איתו. אין לי ברירה אלא לרכוש מכשיר חדש לכאורה זה ארוע שולי אך העוצמות שיוצאות ממני ההתעסקות האובססיבית מדירים מעיני שינה וגם מעצמי וכולי.
ואני חולה מרגישה רע מנותקת מהעולם-מזל שגם בגיל 40 פלוס אימי היקרה מתייצבת עם כוס תה חיבוק ונייד משלה להתעסק איתו לבינתיים בזמן שהיא מנקה ומסדרת את הבלגן שהצטבר בימים האלו בבית. אז אני עכשיו מבריאה ובדרך לרכוש לי נייד חדש ולהפרד מזה הנוכחי שסיים את תפקידו- רוצה לכתוב סיים את  חייו אבל מבינה שהעיסוק סביבו וההשלכות שאני משליכה והחשיבות ובעיקר המקום שאני נותנת לו בחיי הפכו אותו לממש חי. ועכשיו הוא מת.
 

עננים אפורים של רגשות אשמה

יש ימים כאלה, כמו היום, הבוקר התחיל נפלא כמו בכל בוקר אני קמה שמחה, העננים האפורים האלה מגיעים במשך היום – גם בימים שטופים משמש וגם כמו היום כשהגשם לא מפסיק לרדת.
הבוקר התחיל בשמחה, מארגנת את הילדים לגן, הגדולה מתארגנת בעצמה.
היום ממהרים במיוחד – יש הצגה מהגן
והנה ענן אחד כבר מגיח – הגננת שאלה שבוע שעבר מי יכול להיות הורה מלווה – אני שיש לי התחייבויות קודמות הססתי וכבר נתפסו שלושת המקומות – מרגישה אשמה, איזה התחייבויות קודמות הרי הם ההתחייבות שנתתי ביני לבין עצמי עוד כשהם גדלו בתוך ביטני – התחייבתי להיות שם עבורם תמיד.
ה״ תמיד״ הזה בעייתי ולרוב אני לא מצליחה להיות שם ״ תמיד״ והנה על הבוקר ענן אחד אפרורי שט לו מעל הלב שלי.
הגננת ביקשה שהילדים יאכלו ארוחת בוקר בבית ויגיעו עד שמונה ורבע לגן
קמתי הבוקר מוקדם במיוחד.
ארוחת בוקר שוקו ולחמניות.
את השוקו לא רצו לאכול ומהלחמניות כירסמו את הקצה.
בחוץ חשוך וגשם חזק.
הארונות כבר מסודרים לקיץ
אין לי מושג לאן ואיפה נדחפו המעילים והופ עוד ענן של רגשי אשמה מעלי.
במהירות מוצאת שתי אפודות
הם כבר קטנות אבל אין ברירה
ממהרים
ויוצאים החוצה.
הגשם חזק
והם צפונים במטריות הקטנות שבקושי מכסות להם את הגוף
וקר
המון שלוליות
מכוניות צופרות
רוח
אני בקושי מצליחה להחזיק את המטריה עם הסנטר שלי, נותנת להם ידיים.
והדרך לגן ארוכה
ויש כביש שכולו מוצף במים
מכוניות צופרות ואני מושכת אותם קדימה הגשם חזק המטריה שלי עוד רגע ועפה
והופ שניהם עם הרגליים בתוך שלולית ענקית ( והענן האפור צועק – יכולת לעצור את התנועה ולהרים אותם על הידיים שיחכו המכוניות אבל את לא חשבת ועכשיו הם רטובים מכף רגל ועד הראש)
מגיעים לגן והם רטובים- הנעליים, גרביים, מכנסיים
הגננת נותנת לי גרביים להחליף להם
אבל הנעליים רטובות
והראש לא עובד ( הייתי יכולה ללכת הביתה ולהביא נעליים יבשות וגם בגדים להחלפה ) ושוב ענן אפור גדול מעל הלב שלי.
אבל אני בגן מחליפה לזה גרביים ולשני מכנסיים
והם רטובים, קטנים והלב שלי כבר כולו מלא בענני אשמה אפורים
והגדולה מתקשרת כשאני בתוך הגן נלחמת עם הבגדים להחלפה שקיבלתי מהגננת ומספרת ששכחה את המפתח לארונית הספרים, יכולתי ללכת הביתה ולהביא לה אבל בחרתי להגיד לה שלא נורא תכתוב על דפים ונשלים אחהצ
ושוב ענק גדול במיוחד של אשמה כבדה הרי יכולתי ללכת ולהביא לה, אמא שלי גם כיום כשאני בת 40 תמיד תעצור הכל ותביא לי את המפתח
היא תשלח לי אותו אפילו במונית.
נפרדת מהתאומים ורצה להתחייבויות שלי
עננים רבים אפורים מעל הלב שלי צועקים לי אשמה
אני צפונה בתוך האוטובוס מתכסה במשקפי שמש שחורות שבדכ מגינות עלי מהשמש הקופחת עכשיו הם מסתירות את האשמה שצורחת.
*אימוש שאלת אותי אם הם הגיעו יבשים לגן כתבתי לך שכן – זה לא ששיקרתי פשוט לא רציתי להדאיג אותך ובעיקר לשכנע את עצמי שכל הבוקר הזה לא קרה.
 

בקרוב שימוש בטלפונים ניידים יאסר במקומות ציבורים

מי שנולד לפני שנות השמונים זוכר איך היו פעם מעשנים בקולנוע , באוטובוס , כן בתוך האוטובוס , אפילו במטוס בסוף המטוס היתה שורה למעשנים. ההורים שלי עישנו עלינו איתנו ובכל מקום כמעט.גם אני גדלתי ועישנתי ועישנתי ועישנתי. הזמן של הפסקות סיגריה היו זמן איכות עם עצמי, עם והשקט והמחשבות ובעיקר תחושת רוגע.

כל מקום שהייתי הולכת אליו הסיגריות היו איתי כמו חברות קרובות וטובות תמיד דאגתי שיהיה מקום לעשן כי כבר אז בשנות התשעים התחילו לאסור לעשן במקומות מסוימים , לאט לאט מחירי הסיגריות עלו הבנו שהם מזיקות לבריאות המילה סרטן נכנסה פנימה בכל שאיפה ולהיות מעשן ניהיה להיות מוקצה אתה נחשב למרעיל הסביבה ועצמך.

סיגריות של פעם

ואיך זה קשור לטלפונים ניידים ? פעם לעשן זה היה סביב מעגל, במדורת השבט אנשי הכפר היו מעבירים סיפורים חוויות ומעשיות סביב המדורה – כל השבט ביחד מעבירים ביניהם מקטרת- העשן של המקטרת שעברה בין יושבי המעגל התחברה לעשן של המדורה יחד עם הסיפורים החוויות מהיום יום והמעשיות שעברו בין אדם לאדם סביב האש שעולה למעלה. 

במשך הזמן לאורך עשרות השנים הסיגריה כיכבה בפירסומות, בסרטים, במשך תקופה שימשה כסמל סטאטוס, אנחנו שרצינו עוד ועוד מימנה הפכנו אותה ואת טקס העישון למפלט, להרגל. מעישון חברתי לעישון אובססיבי והמעמד שלה ירד.

היום אנחנו חיים בקוביות האש כבתה השבט נדם. אנחנו מעבירים מסרים באמצעות סמסים הודעות ווטס אפ. אני עוקבת אחרי המשפחה המורחבת שלי בפייסבוק ובכלל הנייד הולך איתי לכל מקום חבר קרוב שמספק גם מידע ידע ונחמה רגשית. אפילו יותר טוב מסיגריות.

ואנחנו רוצים מזה עוד ועוד. עוד מידע, עוד תגובה, עוד לייקים, עוד קבוצות ווטס אפ, עוד מילים. בדקה אחת אנחנו יכולים להעביר מסר למיליון ואף יותר אנשים ובכל העולם. בקרוב מאוד נגלה שהקרינה שיוצאת מהמכשירים הניידים מזיקה לבריאות ולסביבה, לא נוכל לפתוח ניידים במקומות ציבוריים ומי שילך עם הראש בנייד יהיה מוקצה בידיוק כמו מי שמעשן בתוך קניון.

ושוב האש תכבה ומדורת השבט תתפזר וכל אחד יחזור לקוביה שלו ואז ימציאו את ההתמכרות הבאה שתתחיל בהתחלה סביב האש אולי זה יהיה שבב כזה שמתקינים במוח ובלחיצת כפתור נוכל לקרוא מחשבות ולהעביר מסרים בלי לדבר כמו פעם סביב המדורה עם המקטרת ביד ללא צורך בשליחת הודעות בהקלדה דרך הנייד . אנחנו נדבר באמצעות כפתורים שמחוברים בלויין ישירות למוח ובעזרת משקפיים מיוחדים נוכל להיות בכל מקום ולחוות בתלת מימד כאילו אנחנו באמת שם ולא נצטרך לצאת מהבית. וגם לזה נתמכר גם מזה נרצה עוד ועוד בייחוד לקטע של קריאת מחשבות ואז נגלה שגם זה לא בריא ומזהם את הסביבה ואותנו אם בכלל אז תיהיה סביבה לחיות בה ….

הסוף